<h1>ספר החינוך מצוה קפ"ט</h1>
<h2>דף נג:</h2>
שלא יגלה אדם ערות אביו, כלומר שלא ישכב אותו משכבי אשה, שנאמר [ויקרא י"ח] ערות אביך וגו' לא תגלה. וזאת האזהרה נוספת בשוכב את אביו על האזהרה הכוללת משכב זכור בכל אדם שנאמרה במקום אחר, כמו שנאמר ואת זכר לא תשכב משכבי אשה, וכן אמרו זכרונם לברכה בסנהדרין [נ"ד ע"א] ערות אביך לא תגלה, אביך ממש. ושאלו שם האי מואת זכר לא תשכב נפקא מינה. והשיב המשיב כדי לחייב שתים, וכדרבי יהודה דאמר גוי הבא על אביו חייב שתים, ושם ביארו ואמרו מסתברא מילתיה דרב יהודה בישראל ובשוגג ובקרבן. והאי דקאמר גוי, לישנא מעלייא נקט, כלומר שלא רצה להזכיר העניין המגונה בישראל כיון שאיפשר להעמידו בגוי, שאף הן מצווין על העריות, אבל הוא הדין בישראל שחייב שתים באביו, כלומר שאם שכב אותו בשוגג חייב להביא שתי חטאות. עניין האזהרה זו נגלה הוא, אין להאריך בשרשה, כי הכיעור הגדול הזה ראוי להרחיקו מבני אדם ולענוש עליו העובר עונש גדול, ולכן יחייבנו בסקילה. מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה [יבמות נ"ג ע"ב] שהחיוב הוא בהכנסת העטרה מיד ולא קודם לכן, והוא הדין בכל העריות שהחיוב בהן בהכנסת העטרה מיד, חוץ מן הבא על השפחה שהחיוב בגומר ביאתו. ויתר פרטיה בסוף הסדר נודיע מקומן עם פרטי שאר כל העריות בעזרת השם. ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן. ועובר על זה ושכב את אביו מכיון שהכניס ראש העטרה במזיד ויש עדים והתראה נסקל, בשוגג מביא שני חטאות בזמן הבית, אחד משום לאו דאביו ואחד משום לאו דזכר.
